פסק דין מיום 07.10.10 ת.א. 7484/06 (שלום ב"ש) עיזבון המנוחה נ' ז"ל נ' מרים חליבה ואח':
חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע הגדרה כללית של המושג "תאונת דרכים" לפיה תאונת דרכים הינה "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".
בהמשך מונה החוק מספר סיטואציות אשר יחשבו לתאונת דרכים, גם אם אינן עונות להגדרה הכללית ובסופו מונה סיטואציה אשר לא תחשב כתאונת דרכים, למרות שהיא עונה על הדרישות של ההגדרה הכללית.
סיטואציה זו דנה בתאונת דרכים מכוונת. החוק קובע: "...ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו ולרכושו של אותו אדם והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב".
סיטואציה זו דנה בתאונת דרכים מכוונת. החוק קובע: "...ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו ולרכושו של אותו אדם והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב".
ביום 07.10.10 ניתן פס"ד במסגרת ת.א. 7484/06 (שלום ב"ש) עיזבון המנוחה נ' ז"ל נ' מרים חליבה ואח', אשר העלה מחדש את השאלה האם מחלת נפש או מצב נפשי מעורער, העולה כדי לקות בכושר השיפוט יכול להיכנס בגדרו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, למרות שמבחינה אובייקטיבית נראה כי נסיבות האירוע מלמדות על גרימת תאונה במתכוון ומתוך רצון להתאבד.
נ' התגוררה ברהט. בשעות הבוקר שמה לב כי בנה הפעוט שוכב במיטתו חסר תנועה ומיד הזעיקה את שכנה הרופא, אשר מטעמו הזעיק אמבולנס.
צוות האמבולנס החל לפנות את נ', חמותה והפעוט לכיוון ביה"ח ובמהלך הדרך חבר לניידת נט"ן אשר הוזעקה לכיוונו.
רופא מצוות הנט"ן בדק את הפעוט, ביצע בו פעולות החייאה ולבסוף קבע את מותו.
נסערת מהידיעה המרה, יצאה האם מהאמבולנס וכהרף עין התפרצה לכביש, נשכבה עליו ונדרסה למוות.
צוות האמבולנס החל לפנות את נ', חמותה והפעוט לכיוון ביה"ח ובמהלך הדרך חבר לניידת נט"ן אשר הוזעקה לכיוונו.
רופא מצוות הנט"ן בדק את הפעוט, ביצע בו פעולות החייאה ולבסוף קבע את מותו.
נסערת מהידיעה המרה, יצאה האם מהאמבולנס וכהרף עין התפרצה לכביש, נשכבה עליו ונדרסה למוות.
טענת חברת הביטוח היתה כי נ' ביקשה לשים קץ לחייה ועל כן יש לראות בתאונה משום תאונה מכוונת, עליה לא חל חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
בהמ"ש הנכבד קבע כי נ' המנוחה היתה במצב מצוקה ומועקה קשים ביותר.
באותם רגעים לאחר שקבלה את הבשורה הנוראה, לא היתה נ' המנוחה במצב שבו יכלה להבין את תוצאת מעשיה וכושר השיפוט שלה באותם רגעים היה לקוי כ"אדם שהוכה בסנוורים".
בהמ"ש קובע כי בנסיבות הנ"ל לא הייתה למעשה למנוחה אותה כוונה סובייקטיבית לתוצאות מעשיה ואשר על כן אין לראות בתאונה משום תאונה במתכוון.
באותם רגעים לאחר שקבלה את הבשורה הנוראה, לא היתה נ' המנוחה במצב שבו יכלה להבין את תוצאת מעשיה וכושר השיפוט שלה באותם רגעים היה לקוי כ"אדם שהוכה בסנוורים".
בהמ"ש קובע כי בנסיבות הנ"ל לא הייתה למעשה למנוחה אותה כוונה סובייקטיבית לתוצאות מעשיה ואשר על כן אין לראות בתאונה משום תאונה במתכוון.
המסקנה הינה כי לא כל מעשה התאבדות, על דרך גרימת תאונת דרכים, יחשב לתאונה במתכוון.
על מנת שהאירוע לא יחשב כנעשה מכוון והוא יהיה בגדר תאונת דרכים, יהא על התביעה להוכיח העדר יכולת הבנה וכושר שיפוט.
על מנת שהאירוע לא יחשב כנעשה מכוון והוא יהיה בגדר תאונת דרכים, יהא על התביעה להוכיח העדר יכולת הבנה וכושר שיפוט.
בכך צועד בהמ"ש הנכבד בדרכו של בהמ"ש המחוזי בחיפה במסגרת ע"א 5643-02-09 רוזיצקי שלמה ואח' נ' עזבון המנוח פאזי האני ואח', בו נקבע על ידי בהמ"ש הנכבד כי שלילת הפיצוי בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מנפגע המעורער בנפשו, החסר כושר הכרעה או שליטה (פיזית או מנטלית) בעטייה של מחלה נפשית, אינה מתיישבת עם תכליתו הסוציאלית של החוק, המגמה העונשית של החזקה הממעטת (המחריגה מעשה מכוון) ועם תחושת הצדק.
אמנם, במקרה של המנוח פאזי האני קבע בהמ"ש המחוזי כי בנסיבות לא הוכח כי המנוח התכוון להתאבד ולא מן הנמנע כי התאונה ארעה עקב פזיזות או רשלנות מצדו, עת הלך בצד הכביש ונדרס על ידי משאית חולפת, אולם בהמ"ש הנכבד מצא לנכון להתייחס לשאלה העקרונית וקבע כי אין לשלול מאדם הלוקה בנפשו, באופן שאין ביכולתו למעשה "להתכוון" לתוצאות מעשיו, את הפיצוי על פי החוק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה