מהו העונש הראוי לנהג שנהג ברשלנות ובלי להתכוון גרם למות של אחר

הנהגים שבינינו, בוודאי הותיקים, נוהגים מזה שנים כענין שבשגרה וחלקנו בהנאה רבה. רבים מאיתנו נוהגים לפי נוהל "נהג אוטומטי" במיוחד אם אנחנו נוהגים כל יום לאותו מקום.
אנחנו נכנסים לאוטו חוגרים חגורה, מתניעים את הרכב, מדליקים את הרדיו או את מערכת השמע, חלקנו משוחחים בטלפון הנייד או עם הנוסע שמצוי עימנו ברכב נוסעים ומגיעים.
לפעמים אנחנו נוהגים אף מבלי ששמנו לב לדרך כי היא כל כך מוכרת והינה הגענו ליעד ללא כל מאמץ מיוחד. בקיצור אנו מתייחסים לנהיגה כאל פעולה שגרתית ומונוטונית.

מרביתנו אנשים רגילים שדאגות היום יום מטרידות אותנו, אנחנו שונאים סיכונים ומעדיפים לנהוג בהתאם לכללים, יש לנו רשיון נהיגה בתוקף, עשינו טסט, ביטוח חובה ביטוח, ביטוח מקיף, טיפול 10,000.
אנחנו אנשים נורמטיביים שמתנהגים כמצופה מנהג רגיל ומיומן.

חלקנו נוהגים כחלק מעבודתנו ופרנסתנו קשורה לנהיגה  כמו נהגי מוניות, נהגי אוטובוס, נהגי משאיות.

אבל מה קורה כאשר אנחנו חס וחלילה מעורבים בתאונת דרכים ופגענו באחר?

אין ספק כי בהיותנו אנשים ערכיים ומוסריים התאונה תשנה את עולמנו מהקצה לקצה וכי לא נדע נפשנו מרב צער על שארע.

מה קורה כאשר תאונת דרכים שגרמנו בהיסח הדעת, בלי להתכוון ובגלל שלרגע לא היינו קשובים או לא שמרנו מרחק, גרמה לנזק גוף חמור ואפילו למות של צד ג'?

מהו העונש הצפוי לנו במקרה כזה, כאשר התאונה ארעה שלא במתכוון ומבלי שנהגנו בפזיזות או במהירות או בשכרות.

מה העונש הצפוי לנו בתאונה שגרמה לאחר נזק גוף קשה לצד ג' רק משום שנהגנו ברשלנות?

בית משפט השלום בת"א דן בשאלה זו והתלבט מהו העונש הראוי שיש לגזור על  נהג אוטובוס "דן" שגרם ברשלנותו למותה של נוסעת אוטובוס קשישה.

הנאשם, נהג באוטובוס בו נסעה המנוחה, אז כבת 81. הקשישה החלה לרדת מן האוטובוס בתחנה, תוך היעזרות במעקה אשר במרכז פתח הירידה האחורית מן האוטובוס. היא הורידה את כף רגלה הימנית אל הכביש.

הנאשם לא הבחין בכך שהמנוחה טרם השלימה את ירידתה, סגר את דלתות האוטובוס והחל להתרחק בנסיעה מן התחנה. רגלה השמאלית של המנוחה נתפסה בין כנפות הדלת האחורית של האוטובוס. היא אבדה את שיווי משקלה ונפלה למרגלות האוטובוס שהחל בנסיעתו. רגלה הימנית השתרבבה תחת האוטובוס, ונדרסה על ידי הגלגל האחורי ימני. המנוחה נחבלה קשות ומאוחר יותר נפטרה מפצעיה.

הרשלנות שבגינה הורשע הנאשם התבטאה בכך שלא ווידא, באמצעות המראות המותקנות באוטובוס לשם כך, קודם לסגירת הדלתות ולתחילת הנסיעה, כי הנוסעת המבוגרת השלימה את ירידתה מן האוטובוס.

הנאשם הורשע בגרם מות ברשלנות הואיל ולא פעל במידת הזהירות הנדרשת מנהג אוטובוס, ואף עבר על הוראה המפורשת בתקנות התעבורה.

הנהג תואר בפסק הדין כאדם נורמטיבי ונוכח התרשמותו החיובית של ביהמ"ש מהנאשם הוא התלבט בשאלת העונש המתאים בנסיבות.

בסופו של דבר, ביהמ"ש גזר על הנהג שלושה חודשי מאסר בפועל, לאחר שהדגיש את חשיבותה של ענישה מידתית ואינדיבידואלית, שלושה חודשי עבודות שירות, 12 חודשי מאסר על תנאי, פסילת רשיון למשך שנה ופסילה על תנאי למשך 10 שנים וכן קנס של 5,000 ש"ח.

השופט קבע כי במקרה הנדון מדובר בהתרשלותו של אדם מוסרי וטוב, ברגע של היסח דעת רגעי ולא מתוך פורענות, אדם שבא מרקע כלכלי קשה אשר הפך להיות נהג אוטובוס והציל את משפחתו מחיי עוני ומצוקה ואף זכה לתשבוחות במקום עבודתו.

מנגד, נקבע, עומדת התרשלותו של הנאשם אשר כנהג, מוטלת עליו אחריות מוגברת לשלום הציבור שהוא מסיע, במיוחד כשמדובר באוכלוסייה של אלפי אנשים הכוללת קשישים.
ביהמ"ש מוצא כי בנסיבות הענין יש לאזן בין הצורך להתריע אל מול הצורך לפסוק עונש מידתי וכי האיזון יעשה באמצעות הטלת מאסר בפועל, אך לא לתקופה ארוכה אשר כונתה על ידו "צריבת מאסר" כאשר "בצריבת-מאסר כזו טמונים גם יתרונות של הרתעה כללית ושל שיקום; בהיותה מעין 'טיפול בהלם' למבצע-העבירה, ואיתות מרתיע לאחרים מפני יצירת סיכונים כאמור".

בית משפט שלום תל אביב, ת"פ (ת"א) 3442-09 מדינת ישראל נ' נתן גדמו.

ניתן ביום 2.12.10 ע"י כב' הש' שלמה פרידלנדר, במעמד הצדדים.